וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם, לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ
קהלת, פרק י"א, פסוק ז' מתוך היצירה "קהלת" למקהלה אקפלה מאת יובל שי-אל
בביצוע קולות הרנסנס תל-אביב בניצוח אלון ובר
הוקלט בקונצרט באולם יד-לבנים גבעתיים 5.6.2018
קֹהֶלֶת היא יצירה חדשה למקהלה מעורבת א-קפלה בארבעה קולות וכוללת 10 פרקים קצרים במשך כולל של כ- 25 דקות. הטקסט הוא פרק י"א בספר קהלת במלואו כאשר כל אחד מפסוקי הפרק מולחן כפרק מוסיקאלי נפרד. פרק י"א מהווה בעיני שיאה של המסה הפילוסופית של קהלת על מהות חיי האדם וההתמודדות עם אי-הוודאות וארעיות החיים, רגע לפני יום הדין בפרק י"ב המסיים את הספר. קהלת הוא ספר חריג במידת מה במכלול התנ"כי בכך שהוא מתרכז באדם ופחות באלוהים ובכך הספר קרוב גם לעולם החילוני, עד כדי כך שכמעט לא נכלל בתנ"ך בעת סגירתו. הסגנון המוסיקלי הוא מודאליות בת-זמננו, בהשראת שיטתו המודאלית של המורה הראשון שלי לקומפוזיציה צבי הרי נדל (1908-1987). השימוש במודוסים מקרב את היצירה לעולם העתיק ממנו בא הטקסט, וכן מאפשר ביצוע היצירה גם ע"י אנסמבלים שאינם מורגלים בתובענות של המוסיקה המודרנית, כגון אנסמבל "קולות הרנסאנס" בו אני שר ועבורו נכתבת היצירה. למרות הדמיון לעולם הרנסאנס מדובר פה במוסיקה חדישה עם שילובים בין מודוסים שונים ולעתים בי-מודאליות באופן שנועד ליצור מוסיקה על-זמנית, כזו שאיננה בהכרח שייכת לתקופה מסוימת, כפי שחוכמתו של קהלת היא על-זמנית ועשויה לדבר לאדם המודרני באותה מידה כפי שדיברה לפני אלפי שנים
וּמָתוֹק, הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם, לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ, לאחר הדאגות המובעות בפסוקים קודמים מזכיר לנו פסוק ז' שהחיים (האור) טובים! ומה יותר טבעי לאופטימיות הזו כמו ריקוד איכרים, טרנטלה בשש שמיניות, ובמודוס דורי